בשנת 1984 הוקפאו בהצלחה לראשונה עוברים אנושיים. יחד עם זאת הדרך להקפאת ביציות ארכה עוד קצת, מכיוון שעוברים הם "חזקים" ועמידים יותר לתהליך ההקפאה מאשר ביציות.
ואכן, אחת הבעיות המשמעותיות עמן נאלץ להתמודד המדע קשורה לתהליך ההקפאה עצמו, כאשר החשש הגדול הוא מהיווצרות גבישי קרח. ביצית היא אמנם התא הגדול ביותר בגוף אבל היא גם מכילה כמות גדולה מאד של מים. הקפאה לא נכונה וגבישי קרח שייווצרו עלולים לגרום נזק בלתי הפיך לביצית.
מה ששינה את פני הדברים הוא טכניקת הקפאה חדשה (יחסית) העונה לשם ויטריפיקציה (vitrification) או זיגוג, המאפשרת הקפאה מהירה מאד ומגדילה בזכות כך את סיכויי ההישרדות של הביצית: מטמפרטורת גוף של 37 מעלות למינוס 196 מעלות ואחסון בחנקן נוזלי עד ההפשרה.
ובמספרים: בתהליך של הקפאה איטית 5 – 6 מתוך 10 ביציות ישרדו את ההקפה ; בתהליך המהיר ל- 8 – 9 בציות מתוך 10 יש סיכוי טוב לשרוד.
